מאת: דר' אופיר אורי
הכתף מורכבת משלוש עצמות עיקריות: עצם הזרוע (הומרוס, humerus), עצם השכמה (סקפולה, scapula) ועצם הבריח (קלויקולה, clavicula). מקובל לחשוב על הכתף כעל מפרק יחיד, אולם למעשה מורכבת הכתף ממספר מפרקים שאחראיים על חופש התנועה שנדרש לתפקוד תקין של הגפה העליונה:
(1) המפרק הגלנו-הומרלי (glenohumeral joint) מפרק הכתף העיקרי, מצוי בין שקע הגלנואיד של עצם השכמה לראש עצם הזרוע, אחראי למרבית חופש התנועה של הכתף ובשל כך מועד לפציעות ופריקות.
(2) המפרק האקרומיו-קלויקולרי (acromioclavicular joint), נקודת המגע בין זיז האקרומיון של עצם השכמה לקצה המרוחק של עצם הבריח, מיוצב ע"י מעטפת מפרק נוקשה ורצועות חזקות השומרות את המפרק במקומו, פגיעה במפרק זה שכיחה בנפילה ישירה על הכתף הגורמת לקרע במייצבי המפרק (המעטפת והרצועות) ולתזוזה (כלפי מעלה בד"כ) של עצם הבריח ביחס לאקרומיון.
(3) המפרק הסטרנו-קלויקולרי (sterniclavicular joint), נקודת המגע בין הקצה המקורב של עצם הבריח לעצם החזה (סטרנום), שותף לנשיאת העומסים הפועלים על הגפה העליונה, פריקה של מפרק זה שכיחה פחות אולם עלולה להיגרם בעקבות חבלה או נפילה על היד.
(4) המפרק הסקפולו-טורקלי (scapulothoracic joint), אין זה מפרק אמיתי אלא שטח המגע בין המשטח הקדמי של עצם השכמה לחלק האחורי של כלוב הצלעות, תנועת עצם השכמה ביחס לגוף תורמת לטווח התנועה של הכתף (כשליש טווח התנועה) ומאפשרת תפקוד תקין של הגפה.
בשונה ממפרק הירך לדוגמה, בו קיים מכתש גרמי עמוק המקיף את ראש עצם הירך, במפרק הכתף שקע הגלנואיד שטוח באופן יחסי והמגע בינו לבין ראש עצם הזרוע מצומצם. מבנה זה של מפרק הכתף מאפשר תנועתיות מרובה אולם חסר יציבות בסיסית, ומהווה גורם מרכזי באי-יציבות של מפרק הכתף ופריקות חוזרות.
תמונה 1. המבנה הגרמי של מפרק הכתף.
קיימים מספר מבנים אנטומיים המסייעים לשמור על יציבות הכתף ולמנוע פריקות:
(1) לברום (labrum), רקמה סחוסית קשיחה העוטפת את שקע הגלנואיד של עצם השכמה, מעמיקה אותו ומגדילה את שטח המגע עם ראש עצם הזרוע.
(2) מעטפת המפרק (capsula), רקמת חיבור קשיחה העוטפת את המפרק ומייצבת אותו, מתעבה במספר מקומות ליצירת רצועות קשיחות החיוניות לשמירת יציבות המפרק.
(3) שרירי הכתף ובעיקר שרירי השרוול המסובב, אחראים להנעת המפרק ולשמירת יציבותו ע"י תזמון נכון של פעילות השרירים השונים.
תמונה 2. מבני רקמה רכה המייצבים את מפרק הכתף.
מספר קבוצות שרירים אחראיות להנעה של מפרק הכתף ולייצוב הדינמי של המפרק:
(1) מייצבי השכמה (scapular stabilizers), מחברים את עצם השכמה לעצם הבריח, לעמוד השדרה ולכלוב הצלעות ואחראיים על שליטה בתנועת השכמה, כוללים את השרירים המרובעים (rhomboids), מרימי השכמה (levator scapula), שריר הטרפז ושריר הסרטוס הקדמי.
(2) שרירי הכתף החיצוניים, אחראיים על שליטה בתנועת מפרק הכתף עצמו והגפה העליונה וכוללים את שריר החזה הגדול (pectoralis major), שריר הדלתואיד (deltoid), שריר הגב הרחב (latissimis dorsi) והשריר העגול הגדול (teres major).
(3) שרירי השרוול המסובב (rotator cuff muscles), קבוצה של ארבעה שרירים העוטפים את מפרק הכתף ואחראיים על הנעתו וייצובו: (I) סופראספינטוס (supraspintus), העליון מבין שרירי השרוול המסובב ואחראי על פישוק הזרוע לצד, פועל תחת העומסים הגבוהים ביותר ובשל כך חשוף לפגיעות וקרעים בשכיחות הגבוהה ביותר מבין שרירי השרוול המסובב; (II) אינפראספינטוס (infraspinatus), מהווה את חלקו העליון-אחורי של השרוול המסובב אחראי על סיבוב חיצוני של הכתף, מעורב בד"כ בקרעים נרחבים של גידי השרוול המסובב; (III) סובסקפולריס (subscapularis), הקדמי מבין שרירי השרוול המסובב אחראי על הסיבוב הפנימי של הכתף; (IV) השריר העגול הקטן (teres minor), האחורי ביותר מבין שרירי השרוול המסובב תורם לסיבוב החיצוני של הכתף,
(4) גיד הדו-ראשי הארוך (long head of biceps) עובר דרך שקע בקדמת ראש עצם הזרוע, ממשיך כמבנה תוך מפרקי בכתף ונאחז בלברום בחלקו העליון של הגלנואיד, המיקום התוך מפרקי של הגיד, מעברו בתעלה צרה וקירבתו לחיבור הקדמי של גידי השרוול המסובב הופכים אותו חשוף לפגיעות ולמקור כאב שכיח.
תמונה 3. שרירי השרוול מסובב האחראיים על הנעת הכתף ושמירה על היציבות.
הבנת האנטומיה המורכבת של מפרק הכתף ותפקיד המבנים השונים בשמירה על התפקוד התקין של המפרק, חיונית בתהליך האבחנה של פגיעות הכתף השונות והתווית דרכי הטיפול.