מאת: דר' אופיר אורי
הערכה רפואית של נזק גופני שנגרם מסיבות שונות, נדרשת לעיתים קרובות בהליכים של מיצוי זכויות מול רשויות המדינה והמבטחים השונים. הנזק הגופני מוערך בהתאם לממצאים קליניים, הדמיתיים ובדיקות עזר שונות ומתורגם לאחוזי נכות, שנקבעים בישראל עפ"י תקנות המוסד לביטוח לאומי או בהתאם לתקנות הנכים של משרד הביטחון. שיעור הנכות שנקבע משמש בין היתר כקריטריון זכאות לפיצוי כספי, קצבת נכות, הקלות מיסוי שונות ועוד.
פגיעות במפרק הכתף ובמרפק שכיחות באוכלוסייה הכללית. לעיתים מדובר בפגיעה נקודתית בעקבות אירוע חבלתי חד, ולעתים מדובר בתהליך כרוני ממושך שמועד תחילתו אינו ברור. מקור הפגימה הגופנית מהווה מרכיב מרכזי בעריכת חוות דעת רפואית משפטית, הנדרשת בהליך מיצוי זכויות, שכן מלבד קביעת שיעור הנכות הגופנית, יש לבסס קשר סיבתי בין הנזק הגופני לאירוע בגינו מוגשת תביעה. בהעדר קשר סיבתי מובהק בין פגימה גופנית לבין אירוע מסוים, יהיה קשה להעלות טענות של זכאות לפיצוי מגורם כלשהו.
שיעור הנכות יקבע בהתאם לממצא הפתולוגי העיקרי המהווה את מקור הנזק והמוגבלות. הגורמים השכיחים לפגימה בכתף ובמרפק, המובילה למוגבלות ולנכות שארית הינם: (1) נזק גרמי שארי בעצמות הכתף או המרפק, בעקבות שבר, ניתוח או מסיבה אחרת, (2) קרע או נזק שארי בגידים או ברצועות הכתף והמרפק בעקבות חבלה, ניתוח, עומס יתר ועוד, (3) הגבלת הנעה במפרקי הכתף או המרפק מסיבות שונות, (4) פגיעה עצבית, הגורמת לחולשה או שיתוק בעצבים האחראיים לתפקוד הכתף או המרפק. חשוב לציין שעפ"י התקנות והכללים הנהוגים בישראל, תלונות כאב וסבל כשלעצמן, בהעדר עדות לממצא פתולוגי אובייקטיבי, אינן מהוות קריטריון לקביעת נכות. בנוסף, לא ניתן לקבוע נכויות מצטברות בגין נזקים שונים באותו האיבר, אלא בתנאים מסוימים בלבד.
הערכה רפואית של פגיעות בתחום האורתופדיה בכלל, ובתחום הכתף והמרפק בפרט, אינה חישוב מתמטי מדויק, ועל כן שכיחה סטייה של 10% עד 15% בשיעור הנכות שנקבע ע"י מעריכים שונים. מקור הפער בין הערכות רפואיות שונות, נובע ממצאים שונים בבדיקה גופנית בנקודות זמן שונות, מפרשנות שונה של ממצאים קליניים ובדיקות עזר ע"י המומחים השונים, ומההתרשמות המקצועית ונקודת המבט הסובייקטיבית של המומחה המעריך.
במקרים רבים, בהסתמך על ממצאים דומים, תהיה הנכות שתקבע ע"י ועדות רפואיות מוסדיות (המוסד לביטוח לאומי, משרד הביטחון, חברות ביטוח וכיוב') נמוכה משמעותית בהשוואה לנכות שתקבע ע"י מומחה מטעם הצד התובע. עובדה זו ידועה לציבור הרחב, וגורמת לערעור אמון הציבור בוועדות הרפואיות המוסדיות, ולפנייה להערכה מקצועית באופן פרטי בטרם פנייה לרשויות או בעקבותיה. הפער בין שיעורי הנכות שנקבעים בחוות דעת רפואיות מטעם הצדדים, מוביל לעיתים לצורך בהערכה רפואית נוספת ע"י מומחה ניטרלי, הנחשב כבר-סמכא אובייקטיבי. תהליך זה, בו במקרים רבים של מיצוי זכויות נדרשות שלוש חוות דעת רפואיות (מטעם הצד התובע, הצד הנתבע, ומטעם מומחה ניטרלי), מהווה מטרד ביורוקרטי מוכר. לצד התובע, שהינו במרבית המקרים אדם פרטי, הנלחם על מיצוי זכויותיו מול גורמי הממסד, נגרמת בנוסף גם עוגמת נפש והוצאה כספית לא מבוטלת.
לאור התקדמות נכרת בתחום האורתופדיה ובתחום הכירורגיה של הכתף והמרפק בשנים האחרונות, נדרש ניסיון קליני וכירורגי מוכח בתחום האורתופדי הספציפי לצורך עריכת חוות דעת רפואית משפטית בת תוקף. פנייה למומחה-על בתחום האורתופדי הרלוונטי, תיתן משנה תוקף לחוות הדעת ותגביר את סיכוייה להשפיע על תוצאות ועדות רפואיות בערכאות המוסדיות השונות.
הכותב הינו אורתופד מומחה כתף ומרפק, בוגר הכשרה של ההסתדרות הרפואית בישראל בעריכת חוות דעת רפואית משפטית ומתן עדות בפני ערכאות משפטיות, ובעל ניסיון רב בתחום.